דחיית תביעת אחיין מנוחים להצהיר כי עפ"י צוואה הינו יורש עזבון המנוחה בגין הוראת "יורש אחר יורש"

בפניי תביעה לפסק דין הצהרתי, שכותרתה "כתב תביעה בהמרצת פתיחה" (הליך שאינו קיים בבית המשפט לענייני משפחה, זאת נוכח תקנה 258ה(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984). התביעה הוגשה ביום 22/1/09.

רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים :

1.         המנוחה, אלמונית ז"ל, (תיקרא להלן: " המנוחה", או " אלמונית"), הינה אחותו של המנוח אלמוני ז"ל (להלן: " המנוח"). בערוב ימיה, הייתה המנוחה חסויה.

הנתבע מס' 1 הוא עיזבון המנוחה והנתבע מס' 2 הוא בעלה של המנוחה-  ייקרא להלן: " הנתבע", אף הוא חסוי ומיוצג באמצעות הקרן לטיפול בחסויים, על ידי עוה"ד שיבר (צו למינוי הקרן כאפוטרופוס על גופו ורכושו של הנתבע צורף לכתב ההגנה).

התובע הינו אחיינם של המנוחים.

בהסכמה, על פי החלטתי מיום 25/8/09, נמחקה התביעה כנגד לשכת רישום המקרקעין - חיפה וכן כנגד מינהל מקרקעי ישראל - חיפה, תוך שהוצהר על ידם כי יכבדו כל פסק דין שיינתן על ידי בית המשפט.

2.         המנוח הותיר אחריו צוואה מיום 8/9/84, במסגרתה ציווה כדלקמן (הצוואה צורפה כנספח א' לכתב התביעה) :

3.         "הנני מצווה את הדירה בה אני גר ואת תכולתה לאחותי אלמונית כן הנני מוריש לה את תוכניות הגמל שעשיתי לרבות החשבונות אשר לטובתי בבנקים.

4.        כל שאר רכושי ללא היוצא מן הכלל, כולל חשבון עו"ש, חשבון פת"מ, מט"ח,

חשבונות גמל וניירות ערך וכל רכוש אשר לי או שיבוא לרשותי, הריני מצווה לאחותי - אלמונית, ורק לאחר אריכות ימיה - לתובע פלוני (אחייני)"

לא ברור האם לצוואת המנוח ניתן צו קיום צוואה (לכתב התביעה צורפו מסמכים המעידים כי ההליך לעניין מתן צו קיום הצוואה לא הושלם על ידי בית הדין הרבני). אין חולק כי זכויות המנוח בדירה -------------- (להלן:" הדירה"), היא הדירה הנזכרת בצוואה, נרשמו על שם המנוחה (נסח הרישום צורף כנספח ב' לכתב התביעה).

3.         בתביעתו טוען התובע, בתמצית, כי צוואת המנוח כוללת הוראה מסוג "יורש אחר יורש" כמשמעותה על פי סעיף 42 לחוק הירושה, התשכ"ה - 1965 (להלן: " חוק הירושה"), כאשר התובע הוא היורש השני לאחר מותה של היורשת הראשונה - קרי - המנוחה, שעיזבונה הוא הנתבע.

             לטענת התובע, זכאית הייתה המנוחה לרשום על שמה את כל זכויותיו של המנוח בכל רכושו ובפרט את זכויותיו בדירה. ואולם, מימוש רצונו של המנוח, מחייב כי כיום לאחר פטירתה, תירשמנה הזכויות בדירה על שמו ולא על שם בעלה, הנתבע, זאת בהיות התובע "יורש אחר יורש".

             התובע עותר לבית המשפט להצהיר כי על פי צוואת המנוח, הוא - התובע יורש עיזבון המנוחה לאחר פטירת המנוח וכי הוא זכאי להירשם כחוכר לדורות בלשכת רישום המקרקעין ובמינהל מקרקעי ישראל במקום המנוחה, כל זאת על בסיס פרשנותה הטבעית והפשוטה של לשון הצוואה, כעולה מסעיפים 3-4 שצוטטו לעיל.

             התובע טוען עוד כי גם הנסיבות החיצוניות מחייבות הסקת המסקנה לפיה המנוח התכוון שהתובע יהיה בגדר "יורש אחר יורש". לדבריו, הוא היה אחיינם האהוב של המנוחים ויש על כן להסיק כי המנוח רצה והתכוון לכך שהתובע יירש אותו לאחר מות המנוחה.

             התובע צירף לתביעתו את תצהירה של הגב' פלונית, אשת אחד העדים לצוואה (נספח ו' לכתב התביעה) ומעדות זו, בין היתר, הוא מבקש להסיק את צדקת טענותיו, כאמור לעיל.

4.         הנתבע בכתב הגנתו מכחיש את טענות התובע. לדבריו, אין המדובר בצוואה של "יורש אחר יורש", אלא כוונת המנוח הייתה להפריד בין הרכוש המפורט בסעיף 3 לצוואה, אל מול זה המפורט בסעיף 4 לצוואה.

             לגירסת הנתבע, לשון הצוואה באופן מילולי משקפת את רצונו האמיתי של המנוח ואין על כן מקום לפרש הצוואה באופן שונה, כאשר אומד דעתו של המנוח ברור מתוך לשון הצוואה. עוד טוען הנתבע כי תצהירה של פלונית מעורר תמיהות ולפיכך, עתר הוא לדחות התביעה ולהורות כי עיזבון המנוח יתחלק על פי הוראות צוואתו ולא על פי הוראות סעיף 42 לחוק הירושה.

ביום 27/4/10 ביקש הנתבע ליתן לו רשות לתקן את כתב הגנתו, על ידי הוספת הטענה כי זכויות המנוחה בדירה כלל לא נרשמו בטאבו על פי צוואת המנוח. לטענת הנתבע, מהמסמכים שהועברו אליו על ידי התובע, אין זכר לכך שהמנוחה קיבלה את זכויותיה מכוח העברה על פי ירושה ולפיכך, ייתכן והדירה נרכשה על ידה או ניתנה לה במתנה, דבר המוביל למסקנה שאין כל משמעות לצוואה בנוגע לדירה. בסופו של יום, ביום 24/3/11 הוגשה הודעה משותפת לפיה קיימת הסכמה בין הצדדים כי הזכויות בדירה התקבלו לידי המנוחה בירושה.